<h1>רבינו ירוחם נכ"ח ח"א</h1>
<h2>דף ג:</h2>
מת בעיר כל בני העיר אסורים במלאכתן ודוקא בדליכא חבורת' אבל איכ' חבורתא ר"ל שנתחלקו בני העיר לחבורות שתתעסק כל חבורה במת שלה אין אסור אלא אותה חבורה שהמת שלה פשוט פירוש וה"ה אם יש לו יורשין שיתעסקו בקבורתו וכתבו בתוספות ודוק' שלא בשעת הוצאת המת ר"ל להתעסק בקבורתו, אבל בשע' הוצאת המת כלם צריכין לבא ואף על גב דלא קרי שאין חלוק לבטל ממלאכה בין קרי ללא קרי זולתי לבטל מת"ת כדקמן וכן כת' רי"ף. וכתב הרמב"ן שאם אינו מלווהו עד שיהא לו כל צרכו ועושה מלאכה דבר נדוי הוא כדאמרי' במימרא זו דשמתינהו רב יהודה וכו'. מבטלין ת"ת להוצאת המת ודוקא כשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו ששים רבוא כי נטילתה כנתינתה ר"ל נתינת התורה שהיו שם ס' רבוא וה"מ למי שקורא פסוק ושונה משנה אבל מאן דמתני ר"ל ששונה תלמוד אין לו שיעור פשוט בכתובות ובמגלה וכתב בשאלתות דרב אחא מיהא דאמרינן למאן דקרי ותני ממילא שמעין דמאן דלא קרי ולא תני דאין מבטלין עליו ת"ת אם יש מתעסקים אחרים בקבור' אבל לענין עשיית מלאכה מבטלין כל בני העיר כמו שכתבתי כי לא מפליג בעשיית מלאכה בין קרי ותני ללא קרי ולא תני. וכן משמע מן הירושלמי דתלמוד קודם למעשה דוקא כשיש שם מי שיעשה אבל אין שם מי שיעשה מעשה קודם לתלמוד ומיירי במאן דלא קרי ולא תני וכן כתב בה"ג. ורב נטרונאי כתב דכי ליכא עשרה מבטלין פירוש משום קדיש ושורה ודברי' הצריכין שם לעשרה. ולאשה וקטן כתב בה"ג דאין מבטלין כי דינן כמאן דלא קרי ולא תני ויש אומרים שאם היתה אשה חשובה ומתעסקת בלמוד תורה לבעלה ולבניה ראויה לכבו' כמאן דקרי ותני כי אין לזלזל בה מטעם שאינה מצווה ללמוד תורה וכל שכן אם היא לומדת וכן כתב הרא"ש. ומה שאמרנו שמבטלין ת"ת להוצאת המת פירוש כל מת והא דאמרינן במגלה למת מצוה מבטלין לאו דוקא מת מצוה וכן כתבו בתו' ויש אומרי' כי במת מצוה חיי' לבטל כי עדיף מת"ת אבל בשאר מתים מבטלין רוצה לומר רשאי לבטל אם ירצה ואם ירצה ללמוד אינו חייב לבטל וראשון נראה עקר. ופירש רבי אליקים ברבי יוסי הא דמבטלין ת"ת וכו' דוקא בשעת הוצאת המת אבל כל זמן שמוטל לקברו אין מבטלין דגבי חכם שמת אמרינן דבית מדרשו בטל אבל לא מדרשות אחרי'. וכת' הר' יום טוב מיוני דתינוקות של בית רבן אין מבטלין אפילו בשעת הוצאת המת וכן מוכח בשבת וכן בירושלמי.
<h2>דף כט.</h2>
בי' הקברות אין נוהגין בו קלו' ראש ר"ל אין מחשבין בו אפילו חשבונות רבים ואין מרעין בו בהמות ואין מוליכין בו אמת המים ואין מלקטי' ממנו עשבים מפני כבודם של מתי' ואם ליקט שורפן במקומם פשוט במגילה. הא דאמרי' אין מרעין בהן בהמות דוקא משום כבוד מתי' ואפילו בקרקע עולם דאי בקבר בנין אפילו בלא כבוד מתים אסור בהנאה כדלקמן. ואילנות הנטועין בבית הקברות מאחר שאין בהן חשש מתי' מותר ללקט פירותיהן וכן כתבו בתו'. קרקע הקבר מותר בהנאה אבל קבר בנין על הקרקע אסור פשוט וכן כתב הרמב"ן דקברות שלנו עפרן מותר בהנאה אף על פי שנתלש אחר שהחזירו העפר למקומו ר"ל קרקע עולם ואינו נאסר שלא מצינו תלוש שהוא אסור אלא קבר בנין שבנו אותו ע"ג קרקע וכן דעת רי"ף וכן כתב הרא"ש וי"מ דקברות שלנו עפרן אסור מאחר שנתלש וההי' דקבריה דרב שהיו נוטלין ממנו עפר והתירוהו שהיו רגילין לקבו' בכוכין ומן הקרקע בעצמו היו נוטלין שלא נתלש לעולם וההוא מותר. ועוד פשוט ובקבר בנין ג' קברות הן אחד קבר הנמצא ר"ל שנקבר שם בלא ידיעת בעל השדה מותר לפנותו ואם פנהו מותר בהנאה. הב' קבר הידוע אסור לפנותו ואסור בהנאה. הג' קבר המזיק הרבים מותר לפנותו ואם פנהו אסור בהנאה. והא דאמרי' קבר הידוע אסור לפנותו כתוב בירושלמי דוק' ממכובד למכובד או מבזוי למכובד אבל לקברו אצל אבותיו מותר פי' וכן הדין לקברו בארץ ישראל ואם נתנוהו שם מתחלה על מנת לפנותו מותר בכל ענין. בנין שעל הקבר אסור לישב עליו דאין יושבין על ציון הקבר אבל במקום שנוהגין בני משפחה לישב נהגו בהן התר מטעם שע"ד כן בונין אותו ולפי' מותר. אותם שנוהגין לצוות להסי' הקרש של קרקע הארון שישכבו על העפר וגם רגילין לצוות שלא לעשו' להם תכריכין נכבדי' יותר מן הראוי אלא מבגד בינוני בטוב הם עושין כן מצינו בירושלמי לר' בצואתו שצוה אל תכרו עלי מאד תכריכין ותהא ארוני נקובה לארץ ר"ל שיטלו הקרש התחתון מן הארון וישכיבוהו על העפר שקבורת הקרקע מצוה ואפי' חוצה לארץ שנ' ואל עפר תשוב. קבר שבנאו לשם חי מותר בהנאה ואם קבר בו מת אע"פ שפנהו אסור ודוקא שהוסיף בו דימוס בשביל המת דאם לא הוסיף בו דימוס אם פנהו מותר וכמו כן אם היה מכיר לאותו דימוס נוטלו והשאר מותר פירו' בקבר בנין מיירי כל זה וכן בארו' כי קבר קרקע אינו נאסר כמו שכתבתי פשוט. וכתב הרמב"ן הא דאמרי' דאם לא הוסיף בו דימוס דאם פנהו מותר דוקא כשנתנו שם ע"ד לפנותו אבל נתנו שם לקבורה עולמי' אף על פי דפנהו אסור. וכן הדין אם הוסיף בו דימוס אף על פי שנתנו מתחלה על דעת לפנותו עושהו אסו' וכל זה בקבר של בנין כמו שכתבתי. ועוד פשוט דיש לנפלי' תפישת הקבר לאוסרו בהנאה אם נקבר שם כמו לאד' גדול. החוצב קבר לאביו וקברו במקום אחר לא יקבר בו הוא עולמית אבל לאחר מותר כמו שכתבתי פשוט י"מ דאפילו במחובר מאחר שתלוי הדבר משו' כבוד אביו וי"מ דוקא בקבר בנין או בארון וכיוצא בזה אבל בקרקע מותר דאינו חל עליו איסור כלל כמו שכתבתי וכן נראה עקר וכן כתבו בתו'.
